פסק-דין בתיק ת"א 2213-08

פתח דבר

הנתבע הינו בעלים של אולם תצוגה ברחוב שנקר 8, פתח תקווה, המצוי במקרקעין הידועים כחלקה 43 בגוש 6367 (להלן - האולם). האולם שימש את התובעת, שפעלה כמשווקת מורשית של שריונית חוסם בע"מ (להלן - שריונית), כמשרד וכאולם תצוגה. התובעת טוענת, כי הנתבע בהתנהגותו הסב לה נזקים וגרם להפרת ההסכם שבין התובעת ובין שריונית. פיצוי בגין נזקים אלו נתבע בתביעה שבתיק זה.

טענות התובעת

ביום 1.1.04 נכרת בין הנתבע ובין עופר א.ש. בע"מ (להלן - עופר) הסכם (להלן - הסכם השכירות), ולפיו השכיר הנתבע את האולם לעופר. בהתאם להסכם השכירות היה עופר רשאי להשכיר חלקים מהאולם בשכירות משנה לאחרים. ביום 1.7.04 שכרה התובעת מעופר בשכירות משנה חלק מהאולם, ולאחר שהשקיע במקום כספים לצורך הקמת משרד ואולם תצוגה, פעלה שם במשך כשנתיים.

ביום 1.8.06 בוטל הסכם השכירות, אך הנתבע התחייב להמשיך ולהשכיר לתובעת את החלקים ששכרה בשכירות משנה מעופר באותם תנאים.

בשלב מסוים הוחלט, כי פעילות התובעת באולם תועבר לשריונית, שהיתה אמורה להיכנס בנעלי התובעת, ולהמשיך להפעיל העסק באולם, וכן להשיב לתובעת את השקעתה באולם. שריונית אכן החלה לפעול באולם מיום 15.7.06. הנתבע הודע בעניין זה, והיה אמור לחתום על הסכם שכירות חדש ישירות מול שריונית, אך נמנע מלעשות כן. הנתבע הגדיל לעשות, ונמנע מתשלום חשבונות החשמל בגין הנכס, והצטברות החוב הביאה לניתוק הנכס מרשת החשמל.

בנסיבות אלו הודיעה שריונית לתובעת על אי מימוש האופציה בדבר כניסה בנעליה של התובעת בכל הנוגע לניהול העסק במושכר.

ביום 7.2.07 נפרץ האולם, אך בהעדר חיבור לרשת החשמל לא פעלה מערכת המיגון.

התובעת העמידה את נזקיה על סך של 140,000 ש"ח - 90,000 ש"ח בגין השקעתה הכספית של התובעת באולם, ו - 50,000 ש"ח בגין הטובין שנגנבו במהלך הפריצה.

טענות הנתבע

אכן האולם הושכר ביום 1.1.04 לעופר, שחילקה את את האולם לחמש יחידות נפרדות. על פי הוראות הסכם השכירות היתה עופר רשאית להשכיר חלקים מהאולם בשכירות משנה. בהתאם להסכם השכירות היה על עופר לדאוג לביצוע כל התשלומים הנוגעים לאולם, כגון: חשמל, מים וארנונה.

אכן עם יציאתה של עופר מהאולם הסכים הנתבע להמשיך ולהשכיר לתובעת את חלק האולם, ששכרה קודם לכן בשכירות משנה מעופר באותם תנאים, כשאין בהסכמה זו להוות ויתור כלשהו בנוגע לתשלומים על חובות העבר.

הנתבע מכחיש כל ידיעה שלו בנוגע להשקעות כלשהן של התובעת באולם.

לאחר יציאתה של עופר מהאולם התברר לנתבע, כי מי שעושה שימוש באולם היא שריונית, והיא זו שאמורה לחתום על הסכם שכירות חדש.

הנתבע שיגר טיוטת הסכם שכירות.שריונית שלחה ביום 27.10.06 הערות לאותה טיוטה. בהמשך, ולאחר שיחה טלפונית, שקיימו ביניהם ב"כ הצדדים, שלח הנתבע טיוטת הסכם שכירות נוספת. המדובר בטיוטה שהיתה מוסכמת על ב"כ הצדדים. למרות זאת לא נחתם הסכם שכירות חדש. יחד עם זאת, דמי השכירות שולמו בגין החודשים 11-10/06. הנתבע ניסה לברר את סיבת העיכוב בחתימת שריונית על הסכם שכירות חדש, ונאמר לו ע"י מנהלי שריונית, שאין להם כל ענין אמיתי בשכירות האולם.

ביום 29.11.06 קיבל ב"כ הנתבע מכתב מב"כ שריונית. במכתב נאמר , כי חלק משטח המבנה בו מצוי האולם נהרס, המקום מוזנח ופרוץ, פסולת מושלכת במקום וכו'. הנתבע נדרש באותו מכתב לפנות המטרדים ולנקות השטח. הנתבע פעל בהתאם לדרישה זו, וניקה השטח ביחד עם פועל מטעמו לשביעות רצון נציג שריונית, שנכח שם.

ביום 20.12.06 התקבל מכתב נוסף מב"כ שריונית, ונאמר שם, כי האולם נותק מרשת החשמל. למרות שלא היה חייב לעשות כן, שילם הנתבע מכיסו את מלוא החוב שגרם לניתוק מרשת החשמל.

ביום 24.12.06 הודיעה שריונית, כי אין היא מעוניינת לשכור האולם. הצדדים ניהלו משא ומתן, ובסופו נותקה ההתקשרות ביניהם לשביעות רצונם של כל הצדדים תוך סילוק מלא והדדי של כל טענות הצדדים זה כלפי זה.

הנתבע טוען, כי דבר קיומו של הסכם כלשהו בין שריונית והתובעת לא היה ידוע כלל לנתבע.